למדינת ברזיל צפויים 437.6 מיליארד דולר (2.32 טריליון ריאליז) בשנת 2026בתשלום החוב, סכום השווה ל-40.8% מההכנסות הממשלתיות המשוערות לשנה. הסכום הוא פי 45 יותר מ-9.6 מיליארד דולר (50.88 מיליארד ריאליז) הדרושים למימוןיעדי אקליםאשר צריכים להיות ממומנים על ידי המדינה עצמה, לפידו"חהחוב מחריף את המשבר האקלימי: איך הכספים זורמיםשל ארגון ActionAid.
קרן החוב היא אוסף המשאבים המוקצים כדי לעמוד בהתחייבויות המדינה כלפי נושאי החוב שלה. הסקר לוקח בחשבון הן את החוב הפנימי והן את החוב החיצוני.
הסכום של 9.6 מיליארד דולר לא מייצג את ההוצאות בפועל של ברזיל במאמצים אקלימיים. הסכום מתייחס לצורך במימון המשוער על פי המחקר עבור התרומות הלאומיות הלא תלויות (NDCs), חלק מהיעדים האקלימיים שצריך לממן באמצעות משאבים של המדינה עצמה.
ברזיל מופיעה בטבלה של מדינות נוספות שנבדקו על ידי ActionAid בשיתוף עם Development Finance International (DFI). לכן, היא אינה חלק מהקבוצה של 65 המדינות הפגיעות ביותר למשבר האקלים, שהיא הקהל המרכזי שנבדק בדו"ח.
" במשך זמן רב, משברים של חוב ושל אקלים טופלו בנפרד. מחקר זה חושף כי הם קשורים זה לזה עמוקות ומכמת את העלות ההרסנית הכרוכה בכך", אומר ארתור לרוק, מזכ"ל ActionAid International.
חוב עולה על הוצאות לבריאות ולחינוך
משקל החוב מופיע גם בהשוואה להכנסות הממשלתיות. על פי המחקר, החוב עולה על 40.79% מההכנסות של 1.07 טריליון דולר (5.67 טריליון ריאל) של המדינה הברזילאית בשנת 2026. המספרים הם ערכי תקציב לשנה, ולא הוצאות בפועל.
המחקר משווה גם את החוב הברזילאי למשאבים המוקצים לשירותים ציבוריים. על פי החישובים המוצגים, 437.6 מיליארד דולר שווים ל-3.05 פעמים להוצאות על חינוך ול-8.12 פעמיםהוצאות בריאות.
כדי להגיע לנתונים על חוב, הכנסות והוצאות ממשלתיות, DFI השתמשה במידע מהקרן המרכזית הבינלאומית (IMF) ובמסמכים תקציביים של הממשלות. הדו"ח מציין כי הערכים נבחרו לשנת 2026, ולכן מתאימים לחיזוי תקציבי, ולא לביצוע הסופי.
המספרים הברזילאים מהווים ניתוח רחב יותר של ActionAid על האופן שבו חוב יכול להקטין את המקום הזמין בתקציבים למדיניות אקלים ושירותים ציבוריים. מתוך המדינות הפגיעות ביותר שנבדקו במחקר, סכום החוב הוא כמעט 25 פעמים גדול יותר מההוצאות התקציביות למטרות אקלימיות.
במדינות מסוימות, ההשקעה בהכנסות היא אף גבוהה יותר. אנגולה, קונגו, מוזמביק, ניג'ר וסנגל מקצים יותר מ-80% מההכנסות שלהם לחוב. בבנגלדש, בורקיני, גינאה-ביסאו, מאלאווי, פקיסטן וסרר ליו, הערך המתוכנן לשנת 2026 עולה על 100% מההכנסות הלאומיות. לפי הדו"ח, זה קורה מכיוון שמדינות אלה פונות להלוואות חדשות כדי לשלם חובות קודמים ולמנוע חדלות פירעון.
בסנגל, אחת המקרים המפורטים במחקר, סכום החוב מהווה יותר מ-96% מההכנסות וגדול פי 600 מהתקציב המוקדש למטרות אקלימיות בשנת 2026.
"חובת הלוואות מהווה מכה כפולה לשמירה על הסביבה: היא מעודדת את התפשטות הדלקים והחקלאות המודרנית, חוסמת פעולות סביבתיות חיוניות ומשאירה את הקהילות חשופות במיוחד כאשר מתרחשים אסונות", אומרת טרזה אנדרסון, מנהיגה עולמית של צדק אקלימי בארגון "אקשן אייד" וסוכנת אחת מהדו"ח.
"אקשן אייד" דוגלת בשינויים בטיפול בחובות
בין ההצעות המוצגות בדו"ח, ניתן למצוא את ביטול חובות שנחשבים לחסרי הצדקה או בלתי ניתנים לתשלום, ואת הפסקת תשלומים למדינות שנפגעו קשות מאסונות אקלימיים. הארגון דורש גם שהמימון האקלימי יוענק בצורת תרומות, ולא כהלוואות או ככלים אחרים שיוצרים חובות חדשים.
"אקשן אייד" דוגלת גם ביצירת מסמך מסגרת של האו"ם בנושא חוב סוברי, עם מנגנון רב-צדדי לפתרון חובות, ושינויים בהערכות של קיימות לגבי הלוואות, כך שיכללו את ההשקעות הנדרשות כתגובה לאקלים, שירותים ציבוריים וזכויות אדם.