מימטיקה: איך פועלת התופעה הפסיכולוגית שיוצרת את המרמה הפתולוגית

שקר הוא התנהגות אנושית אוניברסלית. שקר יכול להגן על פרטיות, למנוע סכסוכים, לשמר קשרים או ליצור יתרונות חברתיים.

עם זאת, יש הבדל חשוב. וחשוב להבהיר את ההבדל בין שקר מזדמן, שמכוון למטרה מובנת, לבין שקר פתולוגי. זהו השקר המסורתי המכונה פסיכולוגיה או מיטומה.

בתנאים אלה, יצירת סיפורים הופכת להיות עקבית, לא פרופורציונלית, ולעיתים נראית ככפייתיתתהליך זה הופך למאפיין בולט של הפעילות הבין-אישית של האדם.תיאור זה נמצא בספרות הפסיכיאטרית כבר יותר ממאה שנה,

פסיכולוגיה פנטסטיתפסיכולוגיה פנטסטיתנותר כגוף שנוי במחלוקת. כיום, אינו מהווה אבחנה עצמאית במערכות הסיווג העיקריות.

עם זאת, מחקרים מודרניים מראים כי שקר פתולוגי עלול לגרום לסבל ופגיעה חברתית ועבודה משמעותיים. זאת כדי להצדיק את התייחסותו כלה כמחלה פסיכופתית ספציפית.

הסיפורי המיטומן לרוב מכילים שילוב ייחודי של מציאות ודמיון. זה לא בהכרח בלתי אפשרי. להיפך, הם יכולים לנבוע מאירועים אמיתיים שמשתנים, מעוטרים ומורחבים בהדרגה.

במקרים רבים, הם מציבים את הדובר בתפקיד יוצא דופן, כקורבן של אירועים מדהימים, כדמות המשיגה הישגים בלתי אפשריים או כדמות מרכזית במצבים דרמטיים.

היבט חשוב הוא שהדבר שונה מ-בהלהמכיוון שבפני ראיות ברורות, האדם מבין שאירועים מסוימים שפורטו לא התרחשו.

אחדסקירה שיטתית אחרונהמחזקת את ההטרוגניות של התופעה. בין המקרים שפורסמו, מופיעות לעתים קרובות סיבות הקשורות לעצמיות ולקבלת תשומת לב, בנוסף לקשרים עם הפרעות פסיכיאטריות שונות.

הדבר הופך את ההנחה שכל שקרן פתולוגי הוא סובל מהפרעה מסוימת לא סבירה.

נראה כי המיטומה ניתן להבין בצורה טובה יותר כתופעה פסיכופתולוגית שיכולה להתפתח במגוון ארגונים של אישיות ובסביבות קליניות שונות.

מה קורה לאנשים שחולקים חיים עם שקרנים במשך שנים?

עם זאת, יש מימד מעניין ופחות נחקר. מה קורה לאנשים שחווים במשך שנים קשר עם מישהו שמספר שקרים באופן שיטתי?

בהתחלה, בני משפחה, חברים, עמיתים או אפילו מצביעים יכולים להאמין בסיפורים.

לאחר מכן, מתגלים אי-עקביות, סתירות וטעויות שלא מתבררות. לאחר חוויות חוזרות, מתרחש שינוי ביחסים.

אנשים מפסיקים לשאול פשוט "האם זה נכון?". ומחלצים את הדיבור במסגרת חדשה. "זו הגרסה שהוא מספר".

מתפתח סוג של הסתגלות ביחסים לשקר.חלק מהסיפורים מפסיקים להיחקר, לא בגלל שהם נחשבים לאמיתיים, אלא בגלל שהמשך ניסוחם המתמשך היה כרוך בעלויות רגשיות גבוהות ויוצר סכסוכים חוזרים..

הקהילה יכולה ללמוד לבחור אילו מידע יש לבדוק ואילו ניתן לסבול או להתעלם. חשוב לציין שמנגנון זה הוא השערה קלינית-יחסית סבירה, ולא תכונה של מיטומה שהוכחה באופן מבוקר.

כך נוצר פרדוקס מרתק, שכן שקר יכול להמשיך להתקיים גם לאחר שאיבד חלק מיכולתו להטעות.

המספר מספר, האחרים, כולל המצביעים, מקשיבים, מעט מאמינים. למרות זאת, האינטראקציה החברתית ממשיכה.

ממד אישי

התופעהגם הספרות מתארת צורות משותפות של פסיכולוגיהדוגמאות אלו מדגימות כיצד התופעה יכולה לחרוג מהאינדיבידואל ולהתקבל כממד אינטר-אישי.

מנקודת המבט הטיפולית, זה עוזר להבין מדוע התקפה אינה תמיד האסטרטגיה הטובה ביותר.

סקירות מדעיותמאמצים עדכניים מדגישים בניית קשר, הקשבה תומכת וטיפול בהפרעות פסיכיאטריות. אפשרות להימנע מהפיכת כל מפגש למשפט שמטרתו לקבוע אילו טענות אמיתיות או שקריות.

אולי, אחת התכונות המרתקות ביותר של המיטומה היא הזמן. במקרה זה, היא יכולה להפוך למשהו שמעבר למחלת הזמן של אדם, ולהפוך לארגון יחסים. בארגון היחסים, כולם כבר יודעים שסיפורים מסוימים כנראה אינם אמיתיים, כולל מי שמספר אותם.

במצב זה, להבין מדוע הסיפור צריך להימשך יכול להיות חשוב יותר מבחינה קלינית מאשר פשוט להוכיח שהוא שקרי.

אנטוניו אגידו נרדי מקבל מימון מ-FAPERJ ו-CAPES.